העובד נהרג ב-2012 בזמן שהועסק בפירוק מפעל בצאלים. בית הדין לעבודה חייב באחרונה את  מעסיקיו לשלם לשאיריו את הסכום שהיו יכולים לקבל אילו היה מבוטח כדין.

בפברואר 2012 נמצאה גופת עובד, רתך במקצועו, במפעל "צמת" בקיבוץ צאלים לאחר שככל הנראה נפגע בראשו מחפץ חד. העובד לא בוטח בקרן פנסיה ולא הופרשו בגינו דמי ביטוח לאומי.

כשנה לאחר מכן הגישו אלמנתו וילדיו תביעה נגד חברת "שאול גואטה" ונגד אדם נוסף שבבעלותו חברת הובלות בטענה כי אלה העסיקו את המנוח באותה תקופה. התביעה הוגשה גם נגד הביטוח הלאומי.

התובעים דרשו לחייב את הנתבעים לשלם להם קצבת שאירים. ביחס לגובה הפיצוי הם ביקשו לקבוע שעל אף שבתלושי השכר מופיעה משכורת של כ-5,000 שקל, המנוח השתכר כ-10,000 שקל בחודש. לטענתם, יתרת הסכום הועברה לו ב"שחור".

שני הנתבעים ניסו להתנער מהעסקתו של המנוח והטילו את האחריות זה על זה. הביטוח הלאומי הגיש הודעת צד שלישי נגד שניהם וטען שהם אחראים לכך שהמנוח לא היה מבוטח.

במהלך הדיונים התברר כי המנוח עבד בחברת גואטה משנת 2009 וקיבל תלושי שכר עד לסוף שנת 2011.

עוד התברר כי ב-2010 החליטה הנהלת קיבוץ צאלים לסגור את מפעל צמת והציוד והמכונות נמכרו לחברה אחרת. לצורך הפירוק הזמינה החברה הרוכשת את שירותיה של חברת ההובלות שבבעלות הנתבע השני והאחרון העסיק את המנוח בעבודות פירוק המפעל, שבמהלכן נפגע ומת.

מעסיקים במשותף

סגנית נשיאת בית הדין לעבודה בתל אביב, השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ, ציינה שהנתבע השני הודה במשטרה בסמוך לתאונה שהוא העסיק את המנוח ונעזר בו לצורך פירוק המתכות במפעל. הדבר גם מתיישב לדבריה עם העובדה שמדי בוקר היה הנתבע אוסף את המנוח ועובדים נוספים בדרכו למפעל, משלם להם שכר ואף מספק להם מגורים.

בנסיבות אלה קבעה השופטת שהנתבע השני העסיק את המנוח בעבודות פירוק המפעל.

עם זאת, השופטת קבעה שגם הנתבעת הראשונה, חברת גואטה, הייתה מעסיקתו של המנוח שכן מהעדויות עלה שבינה לבין הנתבע השני היה שיתוף פעולה והיא "השאילה" לו מדי פעם את המנוח לצורך עבודות פירוק.

עוד הוכח שבמהלך הפרויקט במפעל המנוח השתמש בציוד של הנתבעת ונציגיה היו נוכחים במקום. כמו כן, המנוח לא התפטר מעבודתו בחברה לצורך הפרויקט והיא מצידה לא עשתה כל פעולה כדי להפסיק את עבודתו אצלה.

בנסיבות אלה הסיקה השופטת שבזמן התאונה הנתבעים העסיקו את המנוח במשותף.

ביחס לגובה הנזק, השופטת קבעה שמחומר הראיות עולה שמשכורתו הממוצעת של המנוח לא עלתה על הנקוב בתלושי השכר ובכך דחתה את טענת התובעים להכנסה גבוהה יותר.

מאחר שהתביעה בעניין הפסד הפנסיה הוגשה כנגד החברה בלבד (ולא נגד הנתבע השני) היא חויבה לשלם לשאירים פיצוי בגובה הגמלה שהם היו צפויים לקבל מקרן פנסיה, אילו היה מבוטח.

במקביל קיבלה השופטת את ההודעה לצד שלישי שהגיש הביטוח הלאומי נגד שני הנתבעים בכל הקשור לתשלום קצבת השאירים, באופן ששניהם חויבו לשלם לתובעים פיצוי בגובה הקצבה.

השופטת הורתה לצדדים לערוך חישוב של הנזק על פי בסיס שכר של 5,000 שקל לחודש ולהגישו לאישור בית הדין.

הנתבעים חויבו לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד של 30,000 שקל והוצאות של 5,000 שקל ולביטוח הלאומי שכ"ט עו"ד של 5,000 שקל והוצאות של 500 שקל.

ב"כ התובעים: עו"ד קאסם ח'טיב, עו"ד מנהל ח'ורי
ב"כ הנתבעים: עו"ד רויטל דגים, עו"ד אברהם ישראל, עו"ד ברק מלכית, עו"ד יוחאי אלרון
עו"ד לילך אהל – מסנר עוסק/ת ב- דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.