התובעת, הגב' אנאנו, אשה יפה ממוצא אתיופי, הועסקה על ידי הנתבעת א.א.א. אבירם בע"מ, חברת כח אדם קבלנית ( להלן:"הנתבעת") בעבודות נקיון במטה משטרת ישראל. שבעה חודשים לערך לאחר תחילת עבודתה, הודיעה אנאנו למר משה רבשנס, מנהל העבודה מטעם הנתבעת (להלן: "משה") כי הינה הרה. התגובה לא איחרה לבוא בצורת מכתב פיטורים אשר נמסר לה בו במקום.
אנאנו , המומה מפיטוריה הבלתי צפויים, יצאה ומייד פנתה לעזרת לשכת העבודה, ועוד באותו היום מצאה עבודה כסועדת זקנים בבית אבות סיעודי. אלא שמיד התגלתה עובדת הריונה והיא פוטרה מבית האבות.
בצר לה, פנתה אנאנו לסיוע הח"מ אשר דרש מהנתבעת להשיבה לעבודה, ולחילופין, לשלם לה זכויות בגין פיטורים שלא כדין.
בתשובתה, טענה הנתבעת שהתובעת פוטרה עקב תלונות על עבודה לקויה וכי לא מסרה קודם לפיטוריה שהיא בהריון, ולכן, לא תתנגד לחזרתה לעבודה.
אלא שבמשך כשבוע מיום חזרתה לעבודה, העביר אותה משה מסכת של השפלות אשר בסיומה מצאה את עצמה שוב מפוטרת ללא עבודה.
לטענת אנאנו, פוטרה שנית כאשר משה אמר לה: "מי צריך אתכם בכלל אתיופים מלוכלכים". מנגד, משה טען בעדותו, כי אנאנו התפטרה על-דעת עצמה בעוד שהוא רק דאג שלא תתאמץ יתר על המידה בשל הריונה.
על נסיבות סיום העבודה נדרשה כב' השופטת הדס יהלום סגנית נשיאת ביה"ד האזורי לעבודה בתל-אביב – יפו, בפס"ד סע"ש 37710-11-13.
בפני בית הדין עלו העובדות הבאות: מפקח העבודה, משה, אשר טען שניהל עם התובעת מספר שיחות בעניין תפקודה הלקוי כביכול, לא ידע להציג תיעוד כלשהו לשיחותיו אלה. עוד טען משה, כי קיים לתובעת שיחת שימוע. התובעת, מנגד, הכחישה מכל וכל שהיה שימוע לפני פיטוריה.
בחקירה הנגדית נחשפו סתירות בין עדותו של משה לבין תצהירו וכן בין עדותה של הגב' אורנה הררי, מנהלת משאבי האנוש של החברה (להלן: "אורנה"), כשכל אחד מהנחקרים טוען כי השימוע נערך ע"י משנהו.
בנסיבות אלו, השתכנע בית הדין כי לא נערך כל שמוע.
גם באשר לאופן מסירתו של מכתב הפיטורין וזהות כותביו, נתגלו סתירות מני ומיני: משה, העיד שקיבל את המכתב ממשרד החברה בפקס', אלא שאין ע"ג המכתב כל סימן המאשר כי נשלח באמצעות פקס. מאידך, העידה אורנה שהמכתב נמסר למשה ביד על ידי מנהל המכתב.
זאת ועוד, גם לגבי מועד מסירת מכתב הפיטורין – נתגלו סתירות. משה טען שהמכתב נמסר באותו היום בה התקיימה שיחת הפיטורין הראשונה דהיינו 18/8/2013. לעומתו, טענה אורנה בעדותה, כי המכתב נמסר שבועיים מאוחר יותר ביום 1.9.2013 (היום בו אכן התקיימה שיחת הפיטורין).
עדותה של אורנה תומכת לחלוטין בעדות התובעת, כי קיבלה את מכתב הפיטורים ביום 1.9.13 ולא במועד הנקוב במכתב.
יובהר, כי התאריך 18/8 שצויין ע"ג מכתב הפיטורין אינו תאריך מיקרי . היה זה יום אחד לפני שמלאו לאנאנו ששה חודשי עבודה. כלומר, בתוך התקופה בה ניתן לפטר עובדת חדשה למרות הריונה.
עוד טען משה, שרק לאחר שמסר לאנאנו את מכתב הפיטורין, הודיעה לו אנאנו שהיא בהריון. ובתגובה, ביקש ממנה שתביא אישור המעיד על הריונה, ולטענתו, התובעת הביאה את האישור למחרת היום (דהיינו 19.8). ואז, לטענת משה, הפיטורים בוטלו באופן מיידי והתובעת "נשארה לעבוד".
משה נשאל איזה אישור רפואי המציאה לו התובעת והפנה לאישור על בדיקת אולטרסאונד, אלא שהתאריך שצוין על גבי האישור היה מאוחר בחודש וחצי מהיום בו טען כי זה הומצא לו.
מסקנת בית הדין, כי התובעת פוטרה לראשונה ביום 1.9.13, לאחר שחלפו שישה חודשים מיום תחילת העבודה.
בית הדין נדרש לפענח את האירועים שקרו לאחר חזרתה של אנאנו לעבודה. משה טען בתצהירו שהתובעת חזרה לעבודה אך לא ביצעה את המטלות שהוטלו עליה ואמרה שקשה לה להרים שקיות זבל ולסחוט סמרטוט ולכן, נתן לה לעבוד במשך שעתיים ביום בלבד מתוך התחשבות במצבה.
התובעת טענה, כי דרשה לעבוד יום עבודה מלא כי חששה שאם לא כן, לא תקבל שכר אלא על שעתיים עבודה כפי שנהוג במקום ולכך לא הסכימה לשבת בבטלה. משסרב משה לאפשר לה לעבוד, התובעת יצרה קשר טלפוני עם אורנה וסיפרה שמשה אינו משבץ אותה לעבודה, אך לא קיבלה כל מענה לתלונותיה.
עוד טען משה כי לאחר מספר ימי עבודה, שוב לא ביצעה את עבודתה ונעלמה. לדבריו, בסוף היום "מצאתי את התובעת שותה קפה תוך שהיא מודיעה לי שהיא לא רוצה לעבוד יותר וללא כל סיבה".
משה הוסיף, כי למחרת התובעת החלה בגידופים ובקללות קשות. הוא ביקש ממנה להירגע ולצאת מהמשרד וכאשר יצא, התברר שהתובעת נטשה את העבודה והלכה. ולכן, טען משה, התפטרה אנאנו הלכה למעשה.
גרסתה של אנאנו באשר לאירועי יום זה שונה בתכלית. לטענתה, משה העליב והשפיל אותה תוך שהוא מתבטא בביטויים גזעניים ושלח אותה בוכייה לביתהּ.
בפני בית הדין עמדו "מילה כנגד מילה" באשר לאירועי יום "ההתפטרות". גרסתה של אנאנו לפיה פיטר אותה משה אל מול גרסת ההתפטרות של משה. באין תיעוד כלשהו בכתב בין הצדדים. מסקנת ביה"ד היא, כי מצופה היה מהנתבעת שתתעד את נסיבות "עזיבת העבודה" כפי שהיא טענה באמצעות עדיהּ משלא עשתה זאת ולצד כל העדויות הנסיבתיות אמינה על בית הדין גרסת אנאנו.
בית הדין השתכנע, כי אכן התובעת רצתה להמשיך ולעבוד אצל הנתבעת: "רואים זאת במפורש מפניית עורך הדין בעקבות פיטוריה הראשונים ומנסיונה, למצוא עבודה אחרת. בלתי סביר בעינינו שהתובעת סתם כך התפטרה, לאחר שחזרה לעבודה בהתערבות בא כוחה".
בית הדין אף שלל את טענות הנתבעת כאשר קבע, כי ידעה שהעסקת התובעת נמצאת בנקודה רגישה, שכן התובעת קיבלה מכתב פיטורים בהיותה בהריון והוחזרה לעבודה רק בהתערבות הח"מ.
הכרעתו של בית הדין הייתה, כי התובעת פוטרה בשנית על ידי המפקח משה – בניגוד לחוק.
כב' השופטת יהלום פסקה, כי אנאנו זכאית לדמי הודעה מוקדמת, לפיצויי פיטורין מחושבים עד לתום התקופה המוגנת דהיינו, מיום הפיטורין ועד שלושה חודשים לאחר הלידה , לדמי הבראה, ולפיצוי בשל העדר שימוע. בית הדין אף פסק, פיצוי נוסף בסך 30,000 ₪ בגין פיטוריה של אנאנו שלא כדין בתקופת הריון וזאת, מכח חוק עבודת נשים ומכח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
** *** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית.
